Search This Blog

Friday, April 03, 2020

Tel Mond and the Lords

תל מונד מושבת הלורדים

בטיולי האופניים שלי אני עובר מדי פעם בתל מונד
נותן הסבר קצר פה ושם על הלורד מונד או הלורד זיו
נתקל פה ושם במבנה מעניין הקשור לתקופת ההקמה
עכשיו בתקופת הקורונה החלטתי להתעמק קצת יותר ולהכין הדרכה במקום שתהיה חלק ממסלולים שאדריך באופניים או ברגל

הברון אלפרד מונד - לורד מלצ'ט

הסיפור מתחיל מהאבא של הלורד אלפרד מונד , לודוויג מונד
לודוויג מונד נולד בקאסל בגרמניה בשנת 1839
היה בן למשפחה יהודית מכובדת בגרמניה .
למרות שלמד כימיה באוניברסיטת היידלברג , הוא סיים ללא תואר בגלל מחסור בכסף .
בתום הלימודים הוא נשא לאישה את בת דודו , פרידה לבית לוונטל .
בשנת 1862 החל לחוש את האנטישמיות על בשרו ולכן הגר לאנגליה .
Ludwig Mond
ככימאי מוכשר הקים מפעל קטן ועבד כ 7 שנים תוך גילויים והמצאות , עד שב 1880 הצליח הצלחה מסחרית גדולה .
הוא הצליח להוזיל משמעותית את תהליך יצור הסודה .
(הוצאת גופרית בתהליך ייצור הסודה בתהליך LeBlanc)
הסודה שימשה חומר גלם למוצרים רבים , והמשמעות של הוזלת הסודה היתה מהפכנית .
ראשית , מעתה ניתן היה להפיק סבון זול ולשפר משמעותית את בריאות והיגיינת האדם , דבר שהשליך ישירות על הפחתת תמותת התינוקות .
בנוסף גררה המצאה זו הורדת עלויות הזכוכית , נייר , טקסטיל , ועוד מוצרי צריכה רבים ומגוונים שהסודה הינה חומר הגלם שלהם .

בהמשך הוא עסק בשיפור מוצרים אחרים כמו ניקל ועוד .
אשתו עסקה בזמן זה בספרות ואומנות .
היא רכשה כתבי יד ומכתבים של שניים מסופריה ומשורריה הגדולים של גרמניה : יוהן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר , ואספה יצירות אומנות ברחבי העולם .
נולדו להם 2 בנים בפאנוורת' , לנקשייר באנגליה .
השניים יעבדו עם אביהם ויהיו מעורבים בפוליטיקה הבריטית .
אלו הם אלפרד מוריס ואחיו רוברט . 


אלפרד נולד ב 23 באוקטובר 1868 .
Alfred Mond

שפת האם של אלפרד מונד הייתה גרמנית והוא לא גדל והתחנך כיהודי .
חברו של אלפרד, הפסל-צייר Sigismund Goetze , הכיר לו את אחותו Violet Florence שהייתה נוצרייה .
השניים נישאו בשנת  1894 .
נולדו להם 4 ילדים : אווה ואיולט , הנרי לודוויג , מרי אנג'לה , ונורה ז'אן , שהוטבלו וחונכו כאנגליקנים .
אשתו , ואיולט פלורנס פנתה לפעילות ציבורית והעניקה מחסה לפליטים ולפצועי מלחמה .
היא זכתה באות ההצטיינות הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית (OBE) .

אלפרד מונד המשיך את עסקי הניקל של אביו ופיתח אותם בהצלחה רבה למפעל כימיקלים מוביל .
ב 1926 איחד את המפעל שלו עם 3 חברות נוספות ויצר את תאגיד התעשיות הכימיות האימפריאלי (ICI: Imperial Chemical Industries) .
בשנתו הראשונה גלגל התאגיד מחזור של 27 מיליון ליש"ט , ולאורך שנים היה ענק התעשייה הגדול בבריטניה .
אלפרד היה היושב ראש הראשון של התאגיד ובשנת 1927 נחשב לאדם העשיר ביותר בבריטניה .

את פעילותו הפוליטית החל בשנת 1906 במפלגה הליברלית
הוא נבחר לראשונה מטעמה לבית הנבחרים הבריטי .
אף שלא זיהה עצמו כיהודי , מצא עצמו בעת מלחמת העולם הראשונה קורבן למתקפות לאומניות ואנטישמיות , והואשם בהיותו בוגד גרמני-יהודי .
למרות הכפשות אלה מינה אותו ראש הממשלה לויד ג'ורג' כשר העבודה והבינוי בממשלתו הליברלית ב-1916 .
(לויד ג'ורג' אמר על אלפרד מונד : "מעולם לא היו לנו מוח עסקי טוב יותר אשר הועמד לרשותה של המדינה טוב יותר מזה של סר אלפרד מונד")
 
בין השאר היה מונד אחראי לתוכנית החימוש הבריטית וכן להקמת מתקנים צבאיים , מקלטים , בתי חולים ועבודות ציבוריות נוספות שהתנהלו בממדי ענק בעת המלחמה .
ב-1921 הוא מונה ע"י לויד ג'ורג' לשר הבריאות .
הממשלה נפלה ב-1922 .
הוא המשיך מאז בתפקיד חבר פרלמנט עד 1928 .
בשנת 1928 הוא הצטרף למפלגה השמרנית וכן באותה שנה קיבל את התואר "ברון מלצ'ט" .
כך הפך ללורד מלצ'ט הראשון (על שם העיר מלצ'ט) והתקבל כחבר בבית הלורדים .

אחרי הצהרת בלפור ב-1917 , בהיותו של אלפרד מונד בן  50 ,  החלו להציף את לורד מונד רגשות חדשים ומרגשים .
הוא החל לגלות מחדש את יהדותו וגילוי זה חיבר אותו בבת אחת למקורות .
היה זה גלוי שזעזע אותו עמוקות והוא החליט לעשות מעשה ולעזור לעמו .
באותה שנה הוא נשא לראשונה נאום בו דיבר על טובת העם היהודי .

בשנת 1921 הגיע אלפרד בפעם הראשונה לארץ ישראל בעקבות פנייתו של ידידו חיים ויצמן .
כך תאר ויצמן את הנסיעה בארץ עם אלפרד מונד : "הזו הגעתי לארץ יחד עם סר אלפרד מונד .
את החודשים ינואר ופברואר בילינו בסיורים באר. 
סר אלפרד התגלה כאיש רגיש… אני זוכר עדיין את הזעזוע והתדהמה אשר התחולל בו כאשר עמדנו צופים בקבוצה של חלוצים שהייתה ע
סוקה בניפוץ אבנים על הכביש בין פתח תקווה ויפו .
צפיתי מקרוב והוא היה על סף דמעות… 'לגמרי חלושים היו החלוצים…' הוא אמר .
הוא פשוט הבין את הצעירים והנשים הללו שבונים את עצמם , כמו גם את הכביש
" .

באותה נסיעה התארחו ויצמן ומונד אצל לורד יהודי אחר , סר הרברט סמואל , הנציב העליון הראשון בארץ ישראל .
על נסיעה זו כתב אלפרד לאשתו : "נחשפתי לאושר רב אשר לא ידעתי, שמי שאינו יהודי לא יוכל להבין. את מה שקורה ניתן רק לחוש… הרי יהודה היום הם דרמטיים בדיוק כמו בימי הנביאים .
הכינרת מחייכת ביופייה בדיוק כמו בימים בהם הלך ישוע מנצרת לחופיו… אני חי כפי שלא חייתי מעולם בעוצמה רבה כיהודי
" . 
 במהלך הסיור הם ביקרו במושבה מגדל והתארחו אצל משה גליקין .
גליקין (ממנהלי חוות מגדל) החליט לנטוע לכבוד הביקור חורשה על שם האורח .
לרוע המזל, באותו הלילה ירד גשם והאדמה הכבדה והטובענית של מגדל הייתה עשויה לא להלהיב את הלורד .
ויצמן דיבר על ליבו של גליקין כי יוותר על טקס הנטיעה , אך גליקין לא ויתר .
סר אלפרד קיבל את העניין ברוח ספורטיבית .
בדרכו מן המכונית אל שטח הנטיעה שבו עמד לנטוע את העץ הראשון דבקו בנעליו של האורח רגבי אדמה כבדים .
"ראה" , פנה מונד אל גליקין , "אני גוזל בנעלי הרבה מאדמתך הדשנה!" .
גליקין השיב בגרמנית : "אל נא תחשוש , מעלתך , אתה תשלם טבין ותקילין בעד אדמה זו ! " .
ממגדל נסעה השיירה, שכללה מלבד את ויצמן גם את פרופ' ורבורג ופנחס רוטנברג , לירושלים . "שם", מספר גליקין , "סעדנו ארוחת צהריים אצל קולונל קיש .
לאחר הארוחה הייתה לי שיחה עם מונד .
שלפתי מפה של מגדל , הראיתי לו את מקום החורשה שנטענו , והצבעתי על חלקה ליד הכנרת היפה להקים עליה וילה .
מונד קיבל את הצעתי , וכעבור דקות מספר הושיט לי המחאה על סך אלפיים לירות שטרלינג , כך הוא נכנס למגדל , ונתן פקודה להקים את הווילה שלו
" .


ווילה מלצ'ט

כאמור אלפרד מונד רכש כ 200 דונם על שפת הכנרת בסמוך למושבה מגדל .
לבקשתו ניטעו במקום פרדסי תפוזים , אשכוליות ופירות טרופיים
בשנת 1928 התחילה הבנייה .
הווילה תוכננה ע"י האדריכל החיפאי בנימין חייקין (שתכנן גם את מלון המלך דוד בירושלים) בסגנון שאפיין את ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל : קשתות , תקרות גבוהות וחלונות ודלתות ייחודיים שנשתמרו עד היום . 
בניית הווילה מסתיימת בשנת 1931 .
בראש הבניין מוטבע סמל המשפחה ועל הגג מתנוססים שני דגלים – הדגל הבריטי , ומה שלימים יהפוך לדגל מדינת ישראל .
באביב של 1931 נערכת מסיבת חנוכת הבית של וילה מלצ'ט , אך הלורד מלצ'ט לא זכה לראות את סיום בניית הבית על שפת הכנרת מאחר ונפטר שנה לפני חנוכתו .
בתו, ליידי אווה רידינג , בלתה בבית את חופשותיה .
הליידי נהגה לקיים במקום ערבי קוקטייל נוסח שנות השלושים , כמו גם פגישות חשאיות בהן לוקחים חלק ראשי היישוב , אנשי עסקים ואנשי רוח כולל דוד בן גוריון ,  חיים ויצמן , אורד וינגייט , לורד בלפור , המלך עבדאללה , חיים ארלוזורוב ואחרים .
הווילה  נמכרה מאוחר יותר למשפחת אייזנברג .
ווילה מלצ'ט בשנות ה 30

**********************************************************************************
במקרה נתקלתי היום בקטע הזה בפייסבוק - רלוונטי לנושא :

קטע מספרו של משה צחר ז"ל , ראש עיריית טבריה השלישי והחמישי , "בשירות הציבור" - מזכרונות וילה מלצ'ט 

 "באתי לטבריה בדצמבר 1927 , ונאלצתי לצאת ממנה באפריל 1995 , מטעמי בריאות שלי , ובעיקר רעייתי אהובה .
בסך הכל הייתי בטבריה 68 שנה .
בשנה הראשונה עבדתי כפועל-בניין , כאשר הייתה עבודה .
היו שבועות של אבטלה, ובהצלחה עבדתי ימים בודדים . עבדתי כמגיש לטייח , יעקב זהבי בטיוח "מלון אלישבע" , במלון הגדול הראשון שנבנה בטבריה .
ב 1928 החליט לורד מלצ'ט מאנגליה , יהודי עשיר וציוני נלהב , ממקורבי נשיא ההסתדרות הציונית העולמית , חיים ויצמן , לבנות לעצמו וילה על שפת ים-הכנרת במושבה מגדל .
לשכת העבודה הקימה קבוצת-בניין , אשר שלידיה נמסרה עבודת בניית השלד של הבנין בתנאי קבלנות: רק עבודה , בלי חומרים. האחראי לביצוע הבניין היה יחיאל ויצמן , אחיו של חיים ויצמן , אביו של נשיא המדינה , עזר ויצמן .
אני נבחרתי לראש הקבוצה .
עם ויצמן לא היו לי בעיות. בפגישה הראשונה שלנו אמרתי לו : 'אנחנו שכנים . אתה ממאטעלע ואני מחומסק , שתי עיירות קטנות סמוכות זו לזו ברוסיה הלבנה' . 
מאס פנה אלי בשם דער כאמסקער.
גרתי עם אחותי זהבה בחדר בטבריה בשכונת קרית שמואל . והייתי הולך כל יום למגדל וחזרה .
הייתי הולך יחף ולשם קיצור הדרך הייתי יורד מקרית שמואל לכביש מגדל , דרך אבנים וקוצים .
הרגליים שלי התקשו כמו סוליות , כך שזה לא הפריע לי .
כעבור חודשיים החלטנו , חלק מהפועלים , לישון בשלג , המלון שהתחילו לבנות במגדל .
לא הבאנו מיטות , ישבנו על רצפת בבטון שריפדנו בקש .
אכלנו בקיוסק שעמד בכניסה למגדל....
...בזמן יציקות גדולות עבדתי במילוי הדליים בבטון .
אחר כך התמחתי בהכנת הברזל לבטון מזוין...כשהגענו ליציקת הגג בקומה השנייה , פנה אלי ויצמן ואמר 'כאמסקער מה תרצו בשביל לצקת את הגג ביום אחד?'
באותו זמן נהגו לצקת גג גדול במשך יומיים .
בגמר שמונה שעות העבודה היו מפסיקים את היציקה באמצע חגורת הבטון , כדי שהחיבור למחרת יהיה עליה וימנע אפשרות של דליפות בתקופת הגשמים .
ויצמן הציע שניצק את הגג ברציפות וללא תפר .
נעניתי לפנייתו וגם קיבלתי את הסכמת הקבוצה .
לויצמן אמרתי : 'תכין לוקסים(מנורות נפט) כי נצתרך לעבוד עד שמונה בערב בערך , ותכין הקיוסק בירה - שם נחגוג יחד את יציקת הגג ביום אחד' .
וכך היה. בגמר יציקת הבטון , בשמונה בערב , הגענו לקיוסק .
ויצמן כבר חיכה עם בקבוקי הבירה .
אני לא ידעתי לשתות , אבל היינו עייפים וצמאים .
שתיתי יותר מדי בירה והשתכרתי , פעם ראשונה ויחידה בחיי...' "
**********************************************************************************
בביקור זה אחרי פגישה עם פנחס רוטנברג , הפך אלפרד מונד למשקיע במפעל החשמל שלו .
ביקור הלורד מונד וויצמן בת"א 1921
אחרי ששב מהביקור היה לנשיא הקרן הציונית הבריטית ועסק בשמה במשא ומתן עם ממשלת בריטניה .

אלפרד מונד עסק גם בגיוס תרומות להגשמת החזון הציוני בקרב יהדות ארצות הברית והשתתף במשלחת הסקר לענייני התיישבות בארץ ישראל  .
ב 1925 מונה כחבר בחבר הנאמנים הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים שאך זה הוקמה , בראשות ויצמן , וכן כנשיא הראשון של הטכניון עם פתיחתו .
בספרים שפרסם אלפרד מונד בלטו שני יסודות עיקריים שבהמשך ניווכח כיצד התממשו בפעילותו בארץ :
  1. החשיבות שייחס ליעילות ורווח מרביים שניתן לממשם, לדעתו, ע"י פיתוח המשק בתנאי תחרות חופשית.
  2. הצורך להקפיד על שיתוף פעולה בין בעל ההון הקפיטליסטי לעובד, בכדי ליצור אצל שניהם ממחויבות ואחריות אישית כלפי המפעל הכלכלי וע"י כך להבטיח את הצלחתו .
במשלחת הסקר שיעדה היה השקעות של יזמים פרטיים בעלי הון .
מונד שהיה אחד מהם , גילה עניין בקרקעות השרון ובמטעי ההדרים , וקרא ליהודי העולם האמידים להצטרף אליו .
הוא טען כי "ארץ ישראל יכולה לאכלס ארבעה מיליון נפש. שליש יתפרנסו מחקלאות ושני שלישים מתעשייה ומסחר" .
ב-1928, כשסייר בגליל ושם בקבר של  8 גיבורי תל חי , התאכזב לגלות שאין מצבה במקום , הוא  ניאות לממן את פסל האריה השואג על פי הצעתו של הפסל אברהם מלניקוב .
באותה שנה גם יזם ומימן ניסיון להקמתה של נבחרת כדורגל ארצישראלית , מיזם שלא צלח עקב חיכוכים מתמשכים בין אגודות הספורט של הפועל ומכבי .

ב 1929 נבחר מונד ליושב ראש מועצת הסוכנות היהודית ולחבר הנהלתה , אך התפטר כעבור כשנה כמחאה נגד פרסום "הספר הלבן" של הלורד פאספילד .

 גוש תל מונד

במהלך סיוריו של אלפרד בארץ , נחשף מונד לאפשרויות הגלומות בענף ההדרים והבין את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו – הן לבעל ההון , והן לציבור הפועלים שחיפש אחר מקומות עבודה והכשרה חקלאית .
הוא הגה רעיון להקים חברה לפיתוח ענף ההדרים בארץ .
שתי מגמות הנחו אותו :
  • לסייע ליהודים בחו"ל , בעלי אמצעים ניכרים וצנועים , לרכוש חלקות מטע בארץ בתנאים נוחים ובהמשך לעלות ארצה לאחר שאלו יחלו להניב פרי .
  • לסייע לפועלים המאורגנים שעבדו בחווה להתיישב על הקרקע ביישובים בסביבה .
    הפרדסים נוהלו על ידי פועלים קבועים , שהשתייכו לארגונים שנשאו לבם להתיישבות .
כחסיד של שיטת "הכלכלה המעורבת" (בין עבודה של פועלים להון פרטי) , הקים אלפרד מונד בשנת 1928 חברה בשם "מטעי ארץ ישראל בע"מ" .
החברה רכשה כ 2,500 דונם במרכז השרון .
החברה הניחה לראשונה בארץ , יסודות לחקלאות מתועשת ששילבה בין התעשייה ובין החקלאות המתקדמות ביותר באותה עת .
כחודש לאחר התחלת עבודת ההכשרה פרצו מאורעות תרפ"ט
עבודת ההכשרה נפסקה לזמן מה וחודשה עם הרגעת הרוחות .

עם חידוש עבודת ההכשרה הוקם מחנה הצריפים הראשון על הגבעה במרכז האזור , הוא "מחנה תל מונד" .
זו היתה ראשית ההתיישבות באיזור.
הבניין המרכזי של מחנה תל מונד - מטעי ארץ ישראל בע"מ
בסוף שנת 1930 הוקם גם בניין קומתיים לצרכי המשרד ומטבח פועלים גדול ששימש גם מועדון ואולם לאספות .
לצערי הבניין נטוש ומוזנח ואין עליו אפילו שלט ציון .
זוהי בעצם המבנה הראשון בגוש תל מונד .
מחנה תל מונד 1930

תכנית החברה דיברה על כך שהקרקעות הנטועות יחולקו לחלקות , למען יוכלו יהודים בני המעמד הבינוני בגולה לרכוש להם אחוזת קרקע בא"י .
כל קונה יוכל לבחור לעצמו את גודל החלקה הרצויה לו .
החברה גם התחייבה בפני הקונים להמשיך בעיבוד הפרדס עד שיחל להניב – כ-5 שנים מיום נטיעתו .
מלבד חלקות הפרדס מכרה החברה לכל קונה שהיה מעוניין שטח אדמה שיועד לבניית בית וסידור משק עזר לצדו .
עד ינואר 1932 נמכרו על ידי החברה כ 1,100 דונם של שטחים נטועים ליהודים מאנגליה , בלגיה , בולגריה , איטליה , רומניה , פולין וארץ ישראל .
מסביב לשטח שרכש אלפרד מונד נרכשו עוד אדמות על ידי הקק"ל בסידור מיוחד בו מימנו הפועלים בעצמם את רכישת הקרקע באופן זמני , וזאת בשל מצבה הכספי הקשה של הקק"ל .
אדמות אלו נועדו להקמתם של שלושה מושבי עובדים : כפר הס , עין ורד וחרות .
מייסדי המושבים הללו, שעבדו כפועלים בפרדסי תל מונד , התגוררו במחנה המיוחד שהוקם למענם סביב בניין המשרדים הראשי של החברה .
בתחום אחוזת המטעים הוקמה גם שכונת מגורים לפקידי החברה .
השכונה כללה רחוב אחד בו שבעה בתים המהווה כיום חלק מרחובה הראשי של תל מונד .
אחד הבתים נועד למגורי משפחת הלורד מלצ'ט בעת ביקוריה וכמבנה המשרדים של החברה .
לאחר מותו של הלורד הפך הבית לרכוש החברה ושימש כמשרדה עד שנת 1956 .
הבית משמש כמוזיאון עכשיו .
בית הלורד מונד בתל מונד

בית הלורד מונד בתל מונד


בית הלורד מונד בתל מונד
אברהם הרצפלד, שעמד אז בראש "המרכז החקלאי", חשב שיהיה זה רעיון טוב לקשור את גורלם של כמה מן הארגונים החקלאיים במפעל "חברת מטעי א"י" ועל ידי כך לעזור להם להגיע להתיישבות הנכספת באמצעיהם המעטים וכפועלים שכירים בפרדסי החברה .
ב-1927 הם הגו את "תכנית האלף" תחת הסיסמה "התיישבות אלף משפחות פועלים" .
שלושה ארגונים של פועלים חקלאיים היו המועמדים להתיישבות בגוש תל-מונד : "ארגון יזרעאל" מכפר יחזקאל , ארגון "חרות" מכפר סבא ו"ארגון חקלאי תל-אביב" .

על מושבי העובדים

מושבי העובדים הראשונים עלו לקרקע בשנות ה 20 .
בשנת 1921 הוקמו נהלל  וכפר יחזקאל .
ב1923 הוקם תל עדשים , וב 1927 כפר יהושע .
מושבים אלה נוסדו על בסיס של משק מעורב , על קרקע לאומית ובמימון מלא של ההסתדרות הציונית .
הגל השני של המושבים היה מושבי העובדים שהוקמו בגוש תל מונד בראשית שנות השלושים : כפר הס , חירות ועין ורד . גל זה , בשונה מהגל הראשון , התאפיין בייסוד מושבי עובדים באזור המטעים של מישור החוף על בסיס של משק אינטנסיבי מגוון שכלל פרדס , רפת , לול וגן ירק לאספקה עצמית .
מושבים אלו הוקמו אמנם על אדמות הקרן הקיימת , אבל לא במימון של ההסתדרות הציונית אלא במימון עצמי של המתיישבים שהיו ברובם מאנשי העלייה הרביעית והחמישית , או בסיוע של חברות ציבוריות .

"המרכז החקלאי", שלא סמכו על הסוכנות היהודית , החליטו לנסות ולהקים את המפעל בכוחות עצמיים .
המרכז החקלאי פנה אל ציבור הפועלים בסיסמה "עשרים לארץ ישראל" – הסכום שנדרש לשלם כל מתיישב .
הם החלו מיד באיסוף הכספים בקרב חבריהם ובסך הכול נאספו תוך כשנה קרוב לשמונת אלפים לירות ישראליות . 
הכסף הועבר לחברת הכשרת הישוב , והיא התקשרה עם מוכרי הקרקעות לשם רכישת רוב השטחים המתוכננים  שנועדו ל  15 גופים מאורגנים שמנו כתשע מאות משפחות .
בכדי להבטיח את השטחים שעבורם שולם כבר תשלום ראשון מכספי הפועלים התקשר המרכז החקלאי עם מספר גורמים כלכליים :
  1. "החברה הכלכלית לארץ ישראל" : חברה זו הוקמה בשנת 1924 על ידי קבוצת ברנדייס בארה"ב .
  2. "נאמנות קרן העזרה" שהוקמה לאחר מאורעות 1929 על ידי יהדות העולם .
  3. משקיעים פרטיים בני משפחות סאקר , מאירס וזיו מלונדון ומשפחת ורבורג מגרמניה .
  4. חברת "מטעי ארץ ישראל" שהוקמה על ידי הלורד מונד .
הקרקעות נקנו והועברו לקק"ל .
השטח הגדול ביותר שנרכש בגוש אחד היה גוש האדמות של טייבה-טירה , סביב האדמות של מפעל "מטעי ארץ ישראל" , והיווה את אחוזת המטעים הגדולה ביותר בארץ באותה עת .
בקיץ 1929 התחילו הנטיעות בפרדסי תל מונד .
המרכז החקלאי מימש את תכניתו , ולאחר משא ומתן עם הנהלת חברת "מטעי ארץ ישראל" הבטיח מקום עבודה בפרדסים לחברי שלושת הארגונים שעמדו להתיישב בקרבת מקום .

  • ארגון "יזרעאל" מנה 100 משפחות .
    ראשיתו בקבוצת פועלים חברי מפלגת אחדות העבודה שהתארגנו בשנת 1923 בכפר יחזקאל .
    חברי הארגון מימנו בכספם באופן חלקי את רכישת האדמה שנועדה להתיישבותם , והכסף ניתן כהלוואה לקרן הקיימת .
    ארגון זה הקים בשנת 1931 את המושב כפר הס .
  • ארגון "חקלאי תל אביב" מנה 100 משפחות .
    הארגון אשר בראשית דרכו תכנן להקים שכונת פועלים חקלאים בסביבות תל אביב ,  גם חבריו השתתפו במימון רכישת קרקעותיהם , והכסף הועבר כהלוואה לקרן הקיימת .
    חברי ארגון זה הקימו את המושב עין ורד.
  • ארגון "חרות יהודה" שנוסד ב 1926 ומנה כ 120 חברים , שרובם כבר הספיקו לעבוד מספר שנים לפני כן במושבות ההדרים ולהתמחות בענף .
    חבריו מימנו בעצמם את רכישת הקרקע . קבוצה זו, ביחד עם חברי ארגון "חי" שהצטרפו אליהם , יסדו את מושב חירות.
 
 מדיווח עיתונאי על ההתיישבות נראים הבדלים ביניהם :
חברי ארגון "יזרעאל" התכנסו בנקודת ההתיישבות .
הם התגוררו שם בצריפים קטנטנים וצפופים , עבדו לשם פרנסתם בפרדסי תל מונד , וציפו לבניית משקיהם וכפרם .
חברי ארגון "חרות יהודה" לעומת זאת הקימו מחנה צריפים אשר בו התגוררו עשרה חברים שעבדו בפרדסי תל מונד , ועשרים חברים נוספים שעסקו במשותף בנטיעה על אדמת הארגון .
מאוחר יותר החלו חברי הארגון להתיישב באופן הדרגת י, לפי הגרלה , תוך עזרה הדדית ותמיכה של כולם .
ארגון "חקלאי תל אביב" פעל בצורה שונה לחלוטין שיצרה כבר בראשית 1933 את הרושם שהיישוב מתוכנן ובנוי .
כאן נקטו שיטה של מתן חופש פעולה לכל מתיישב .
חילקו את המגרשים והקצו שטחים לנטיעה , וכל אחד פעל כפי יכולתו ואמצעיו .

בסיכומו של דבר התיישבו במסגרת "התיישבות האלף" רק 437 משפחות בלבד בכל הארץ .
202 מהמשפחות קיבלו מימון מלא שכלל בית צנוע ו-15 דונם אדמה .

אלפרד מונד השקיע מכספו הפרטי בהקמת חברת החשמל ונחשב רשמית לחבר מועצת המנהלים שלה , רעיון הזיכיון לחברת חשמל עלה ימים אחדים לאחר שוועד הצירים הגיש לעיונו של השלטון המנדטורי בארץ ישראל את תכניות ההשקיה והחשמל המפורטות של פנחס רוטנברג .

סר אלפרד מונד הפעיל לחץ על משרד המושבות שיקבלו לשיחה את רוטנברג . 
מונד ביקש שיאשרו את התכנית להקמת תחנת כח בעוג'ה-הירקון , ליד יפו , ושיזרזו את פקידי משרד המושבות להגיש תכנית בידי מומחים הקשורה בניצול מי הירדן והליטני .
הוא הצהיר שיהיה מוכן לערוב למציאת כסף לתכנית הראשונה .
בשנת 1926 הציע אלפרד מונד ללורד רידינג מגוון רחב של אפשרויות .
מאז נישאה בתו , אווה ויולט , לג'ראלד בנו של רידינג העמיקו הקשרים ביניהם .
דומה כי ידו של אלפרד מונד הייתה גם בגיבוש נכונותו של לורד רידינג לעמוד בראש חברת החשמל הארץ ישראלית .


אלפרד מונד נפטר ב 27-12-1930  בגיל 62 .
הוא נקבר בלונדון בבית הקברות סנט פנקראס .
ביתו של מונד בתל מונד , ששימש בעיקר כבית אירוח לבני המשפחה כשביקרו בארץ ולצורכי חברת מטעי א"י , הוא בית חד קומה עם גג רעפים , והיה רחוק מאד מטירה אנגלית טיפוסית. היו בו שלושה חדרי שינה וסלון ובו אח .
מונד התגורר בבית זה בביקוריו בארץ .
עם מותו עבר הבית לרשות החברה ואחר כך שימש כמשכנה של המועצה האזורית .
ב 1988 , בהתערבות המועצה לשימור אתרים, הוכרז הבית לשימור והוחלט להפוך אותו למוזיאון ומרכז תיעוד לתולדות גוש תל מונד .
הבית שופץ ונפתח לקהל ב-1991 .
פסל הלורד מונד בתל מונד

בסמוך לביתו , בכיכר המושבה , ניצב פסלו של הלורד מונד שעוצב ב 1934 על ידי הפסלת בתיה לישנסקי .
הפסל בוצע ביוזמת המשפחה ובמימונה .
דיוקנו של מונד נעשה על פי מסכת המוות ששלחה המשפחה מאנגליה .
בתיה לישנסקי הינה אחותה של רחל ינאית בן צבי .

ילדיו של מונד , הנרי ואווה , הלכו בעקבות דרכו הציונית של אביהם ושניהם התגיירו ב- 1933 .
הנרי מונד , הברון השני מלצ'ט , כיהן כיושב ראש הסוכנות היהודית , כיו"ר חברת החשמל , כיו"ר חברת מטעי ארץ ישראל וכנשיא מכבי העולמי .
הבת אווה  נישאה לג'ראלד אייזקס , המרקיז השני מרידינג ,  בנו של רופוס דניאל אייזקס , המרקיז הראשון מרדינג .
היא כיהנה כנשיאת הקרן הציונית הבריטית ועמדה בראש הסניף הבריטי של הקונגרס הציוני העולמי .

תל מונד של תחילת שנות ה 40 במפה המנדטורית
רואים את ריכוז המבנים של מטעי ארץ ישראל במקום שכתוב תל מונד
רואים את מיקום הפסל (מ 1934) של הלורד מונד ומצפון לו הבתים הראשונים של היישוב כולל בית הלורד מונד

הלורד ישראל משה זיו

מייקל מרקס נולד ביוני בשנת 1859 בעיר סלונים (כיום בבלארוס) למשפחה של יהודים ליטאים .
Michael Marks
הוא היגר לאנגליה ועבד בעיר לידס בחברה בשם ברן (Barran) אשר נהגה להעסיק פליטים בשל שכרם הנמוך . בשנת 1884 מרקס הכיר את אייזק דיוהרסט , בעליה של חנות שהייתה בסמוך למקום עבודתו .
מרקס הפך להיות סוכן מכירות של דיוהרסט, הפיץ את מוצריו בעיירות הסמוכות והחל להרוויח כסף .
למרקס היו שאיפות גדולות .
הוא פנה לידידו אייזק דיוהרסט וקיבל ממינו הלוואה בסך 5 ליש"ט . 
בכסף זה פתח מרקס קיוסק בלידס ומעליו תלה את השלט "אל תשאל מה המחיר . הכל בפני" .
מרקס הבין כי הרווח על פני הוא קטן ובכדי להגיע להון משמעותית הוא חייב למכור בכמויות גדולות .
הוא פנה שוב לדיוהרסט וביקש לאתר לו שותף שביחד עמו ישכיר מקום בבזאר מקורה בלידס וירחיב את העסק .
אייזק דיוהרסט בא לעזרתו של מרקס והכיר לו את תומאס ספנסר שהיה הקופאי שלו ומנהל חשבונות מצוין .
ספנסר השקיע סכום של 300 ליש"ט שאיתם רכשו את הדוכן הנחשק בשוק המקורה של לידס .
שותפות עסקית זו הפכה אותם לחברים , ואשתו של ספנסר עזרה למרקס לשפר את האנגלית .
בשנים שלאחר מכן פתחו מרקס וספנסר דוכנים דומים בשווקים ברחבי צפון מערב אנגליה והעבירו את הדוכן המקורי מהשוק בלידס למנצ'סטר .
הרשת התרחבה לאיטה .
רשת מרקס אנד ספנסר הפכה לרשת הגדולה באנגליה ובנתה את המוניטין שלה על מכירת מוצרים שהם תוצרת אנגליה בלבד (מדיניות שנמשכה עד לשנת 2002) .

למייקל מרקס נולדו בן ושתי בנות : סימון מרקס , רבקה שנשאה לישראל משה זיו , ומרים שנישאה להארי סאקר .
סימון מרקס , בנו של מייקל, שנולד ב 1888 , ירש את התפקיד של אביו . 
ב-1964 הוא נפטר .
החליף אותו הלורד ישראל משה זיו שניהל את החברה עד שנת 1967 .
הלורד זיו ואשתו הם גיבורי הפרק הזה בסיפור .
הלורד ישראל משה זיו


 לורד ישראל משה זיו נולד במנצ'סטר בשנת 1889 .
הוא למד מנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה והיה פעיל בעסקי אביו .

ישראל זיו נשא לאשה את רבקה , בתו של מייקל מרקס , וכך כאמור הפך לגיסם של הארי סאקר (על שמו גן סאקר בירושלים) ושל הלורד סיימון מרקס  ( תומכים נלהבים ברעיון הציוני) .

החל מפברואר 1917 היה ישראל חבר בוועדה המדינית הציונית בלונדון יחד עם וולטר רוטשילד , ג'יימס דה רוטשילד , הרברט סמואל , הארי סאקר , הרברט בנטוויץ' , חיים ויצמן ונחום סוקולוב .
נציגי הוועדה נשאו ונתנו עם נציגי הממשלה הבריטית , שהייתה בהכנות לקראת כיבוש המזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה , על מנת להגדיר מקום לבית לאומי לעם היהודי .
תוצאת המגעים הללו הייתה הצהרת בלפור .
בשנת 1913 הכירו הגיסים (זיו וסאקר) את הד"ר חיים ויצמן שכיהן באותה עת כמרצה באוניברסיטת מנצ'סטר . כתוצאה ממפגש זה הפכו הגיסים לידידיו הקרובים של ויצמן , ורבקה התחברה עם אשתו של ויצמן , ורה .
זיו היה בין משתתפיו של כתב העת "פלסטיין", שימש כמזכיר "ועד הצירים" , וב-1919 נישלח לארץ ישראל . ב
מסגרת עסקיו היה שותף בחברת "מרקס אנד ספנסר" ופעל רבות לפיתוחה .
כן שימש במשך שנים כיו"ר וכסגן נשיא של הקונגרס היהודי העולמי .
התואר לורד הוענק לו על ידי המלכה אליזבת השנייה בשנת 1966 .

אשתו , רבקה זיו , הייתה אחת מארבע המייסדות של הארגון העולמי לנשים ציוניות "ויצ"ו" , אירגון שנוסד בשנת 1920 על ידי נשים ציוניות בלונדון .
היא שימשה כנשיאת הארגון במשך שנים רבות , ולאחר מכן נבחרה לנשיאת הכבוד של ויצ"ו העולמית .
עם עלותם של הנאצים לשלטון בגרמניה , הצליחה רבקה להביא אלף ילדים יהודים לאנגליה .
מיד עם סיום מלחמת העולם השנייה , בראש השנה  1946 , כשהיא לבושה מדי קולונל בריטי ביקרה רבקה זיו את העקורים  בהנובר ובברגן-בלזן .

במרץ 1933 התאבד בנם של ישראל ורבקה .
הנה הודעה הבאה מעיתון "דבר" : "אסון בבית ישראל זיו; 'סטייט' הלונדוני מודיע: במשפחת מר ישראל זיו קרה אסון; בנו, דניאל בן ה-17, נמצא תלוי בחדרו על דלת של ארון בגדים לפני מראה, לבוש כותונת ומכנסיים ונעול סנדלים. נערכה חקירה ודרישה. דניאל זיו היה ידוע בחוגי מכריו כבן כישרונות מצוינים. הרבה לטפל בניסיונות מדעיים לגבי טלגרף אלחוטי".

סיפר ישראל זיו : "אחר צהריים אחד, בקיץ, יצאתי לטיול בהייד פארק עם ד"ר ויצמן .
ויצמן עזר לנו מאוד בעת מותו של בננו דניאל. הוא הכיר את הנער היטב… משיחה על נושא זה (חלופות לאנרגיית נפט) שהיה חביב עליו כל כך , עברנו לדון בענייני מדע בכלל… וכך שוב אל דניאל האהוב שלנו , שאמרו לו פעם כי אם ילך בדרך המדע ישיג לעצמו מעבדה משלו .
לפתע אמר ויצמן : "אם ברצונך להנציח את דניאל, מדוע לא תקים מוסד מדעי על שמו ?
זה הדבר היחיד שהיה רוצה .
אני אהיה המנהל הראשון
" .


ואכן להנצחת זכרו של דניאל הקימה המשפחה את "מכון דניאל זיו למחקר מדעי" ברחובות .
לראש המכון התמנה חיים ויצמן , ולימים היה "מכון זיו" למכון ויצמן למדע .


בעקבות הלורד מונד , הצטרף לורד זיו בתחילת שנות השלושים ל"חברת מטעי ארץ ישראל" ורכש כ-800 דונם בגוש תל מונד .
בשנת 1935 בנו הזוג את ביתם בתל מונד .
הבית נקרא "בית הדר" או בכינוי "וילה זיו" .
הבית נבנה בלב הפרדסים, לא רחוק מביתו של הלורד מונד .


ווילה זיו
בית הלורד זיו בתל מונד - נטוש היום

הבריכה בגינה בית הלוד זיו היום

הבריכה בגינה של ווילה זיו

 

ווילה זיו








הבית תוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה בסגנון הבין לאומי .
את הבית הקיף גן מטופח שהשתרע על שטח של כ 9 דונם וכלל גם בריכת שחייה ומגרש טניס .
הבית עמד במרכזן של חורשות שהשתרעו על פני 40 דונם ומעבר להן הייתה אחוזת המטעים של המשפחה .
רבקה זיו, שהתגוררה בווילה דרך קבע מאז  1938 , ערכה בגן נשפים מפוארים שעיתונות התקופה לא פסחה עליהם ותיארה אותם בפרטי פרטים .
צלמים הנציחו את האורחים האלגנטיים ביניהם רבים מצמרת השלטון הבריטי בא"י ,  שלא ידעו כי ממש מעבר לגדר האחוזה התרחשה באותה עת פעילות סודית במפעל לייצור נשק של ה"הגנה" – מכון "סלע" .
למרות הריחוק הפיסי של בית המשפחה מהמושבה שהתפתחה בסמוך והשוני התרבותי בין המשפחה לבין התושבים , סייעה משפחת זיו לתושבי האזור במימון הקמת בית הספר , בסלילת הכבישים באזור ואף מסרה חלק מהחורשה שהקיפה את ביתה לרווחתם של תושבי תל מונד .
רבקה הייתה מאוד פעילה בארץ ואף קיבלה אורחים כנציגה ישראלית .

בניגוד לבעלה שבילה זמן רב באנגליה , שהתה רבקה בבית באופן קבוע עד מותה .
במוצאי שבת ה-15 בדצמבר 1956 היתה התקפת מחבלים על הבית ונהרג בה  אחד העובדים הקבועים , שמעון ויג ז"ל
.
לקציני או"ם , שהציגו לה שאלות על הפיגוע , הכינה הפתעה .
היא ניגשה לערימת שברי הבטון מן הבניין ההרוס , הרימה מתוכה יונה לבנה שסועה , קרבן ההתנקשות ואמרה : "הנה יונת השלום שלכם!" .
רבקה זכתה באות ההצטיינות הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית (OBE) שהוענק לה ע"י מלכת אנגליה .
היא נפטרה ב 1966 .
בשנת 1972 , לאחר מותו של הלורד , הווילה נמכרה לבני הזוג הקנדיים יוסף קרטה ודבורה סילבר המתגוררים בקיסריה . היקף העסקה עמד על כ-17 מיליון שקל והיא כללה את הווילה ושטח של כ-10 דונמים המקיף אותה. הווילה והשטחים שסביבה הושכרו בעבר לתוכנית הטלוויזיה "לרדת בגדול", תכנית שעסקה בהורדת משקל .
שמם מונצח במספר מקומות בארץ. על שמם נקרא היישוב נווה זיו ובית חולים רבקה זיו בצפת .
היום למרות רצון של הבעלים לשפץ את הבית , הוא עומד בשממונו וממתין לתוצאות משפט לגבי חריגה בשינויים מהמקור הנדרשים לשיפוצו .

 בית החרושת לספירט ("בית הלורדים")

ממערב לתל מונד ליד כביש הגישה הדרום מערבי נמצאים שרידי מבנה ששימש כבית חרושת לספירט


בית החרושת לספירט

בית חרושת לספירט הוקם בשנת 1939 ע"י יהודי מהונגריה בשם וידר .
בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר נפסק יצוא פרי ההדר לחו"ל הוחלט לנסות להפיק ספירט מקליפות התפוזים .
הוא פעל תקופה קצרה .
היום המבנה נטוש .
המבנה נקרא היום בית הלורדים להנצחת הלורדים של תל מונד .
בית החרושת לספירט

בית החרושת לספירט

בית החרושת לספירט


למסלולי אופניים שעוברים בתל מונד :
https://sites.google.com/site/mountainbikeridesinisrael/Home/mtb-israel/hasharon

לאתר שלי כמורה דרך :
https://sites.google.com/view/razgorentourguide


להזמנת הדרכה ברכב , ברגל או באופניים :
054-4534352
goren.raz@gmail.com

המידע כאן מ 2 מאמרים מצויינים :
הלורדים בארץ סיפורו של גוש תל מונד חלק א'

הלורדים בארץ סיפורו של גוש תל מונד חלק ב'

Wikipedia באנגלית ועברית בהתייחסות למספר ערכים

מפה מנדטורית מתחילת שנות ה 40 של האיזור

No comments:

Search This Blog

MTB Beginners with Raz Goren

טיולי קבוצת אופני ההרים למתחילים ובוני כושר עם רז גורן במאי 2020 נפתחה קבוצה לרוכבי אופני הרים מתחילים או כאלה שרוצים לשפר את הכושר של...